מזה כמעט שבוע בשבילי...
שאני יושבת בביתי
ימי מלחמה בצפון

לא האמנתי שלחיפה זה יבוא
מעיר פורחת
לעיר חצי בורחת
שומם ודיי מפחיד
לצאת מהבית ,
אפילו  רק לקנות
לשתות או לאכול.

לנשום קצת אוויר
לראות את קרני השמש
לספוג חמימות ואהבה
ליטוף של חום וקרבה.

היום מתחיל ברוגע מסוים
עד הצפירה הראשונה
שפתאום מזכירה לך -
באיזו מציאות
אתה נמצא.

ולאט לאט עוברות השעות
בין צפירות לצפירות
בתחושת מועקה
חוסר שקט
ורגיעה

הלילה עולה
נהיה קצת שקט
התחושה הקשה מתפוגגת
לאיטה
פתאום אתה חוזר לסוג של שיגרה
מכניס קצת הומור
צחוק ואהבה.

מזה כבר ימים
כך מתנהלים הימים.
מבוקר עד צהריים
מוכן לבאות...

משקיעה עד זריחה
נינוחות ורגיעה.