|
את כל כך יפה,
שיערך מתנופף לו באוויר הדמיוני במוחי הקודר.
שפתיים שמתחרזות עם אף קטן
הענן הלבן מתנפץ
אני נוחת את לא מדברת.
אני הולך לישון והדמעה נושקת לקרקע הצוחקת |
|
|
נטלתי חופשה
לחודשיים-שלושה
הלכתי לגלוש
בבמה חדשה
אחי, זו היתה
חוויה מרעישה-
נפטרתי מהצורך
לדבר בחרוזים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.