אני שוכבת לצידך,
מסתכלת עליך ישן.
כל כך יפה,
שלו ושקט.

ועינייך עצומות...
וזה תמיד קצת עצוב לי.
תמיד זה קצת חסר לי,
לראות את העיניים שלך מתרכזות בי.

ידיך מונחות בשקט על גופך
ואני מסתכלת עליהן בכמיהה
וזה תמיד קצת עצוב לי,
תמיד זה קצת חסר לי,
להרגיש את ידיך משתלבות בשלי.

ואז תמיד, כאילו ידעת,
אתה מתעורר לשניה,
פוקח את עיניך, מסתכל עלי, מחייך חיוך קטן וישנוני
מגשש ומתקרב,
מניח ידך על הבטן שלי
ואת הראש שלך לצד הראש שלי
ונרדם שוב.

רק שהפעם,
אני נרדמת איתך.