ברק אברהם / קחי לך פרח |
מתוך ליבי
שנתן לך את הרקיע, כחול ורותח.
ברחובות החשיכה היא מסתובבת,
אין לה לאן ואיפה
כי החום שורף את עצמותיה
נסדקו בקול גדול, כשקיעה בלב הים,
הלכו.
לעיתים נראה שלעולם לא אדע
את גופה הלבן
שנתן לי חברה בבקרים כחולים,
מטפטוף גשם ריחני.
כשהיא מחייכת ידי נוטפות מאהבה
שבליבה כבתה
אך בליבי, לעולם לא.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|