היום יום הולדת,
אך לי זהו יום מת
מזל טוב חיוור כסיד,
אולי כסימן שעלי להספיד

כי היום יום הולדת,
העין בי בוגדת
לחיי רטובה בליל קיץ חם
ובכל זאת, קולי נדם

היום יום הולדת,
בתוך חצאי תנועות מועדת
זו הברכה מלשוני חומקת
ברכה אחת שתישאר אילמת

פתח סוגריים:
זה משהו שכתבתי יחסית לא מזמן, הרי יש לי חלל אין סופי
למחשבות. יש לזה גם לחן וגיטרה שעוטפת.
זה משהו קטן שאוצר משהו גדול שאף פעם לא יפרוץ החוצה.
אני לא אאחל מזל טוב, לא אחבק, לא אהיה לראות ולתת חיוך,
אבל מעולם לא עזבתי בצורה שמתוארת על ידך. אני לא יכולה להיכנס
לך לראש, ואמרתי, הו כמה פעמים אמרתי, שלעולם לא אוכל להבין,
אפילו אם זה כל מה שאי פעם רציתי.

בראש הכל היה מוכן. להרים טלפון ל- 144, לסקור אולפני הקלטות,
להזמין לך מקום ולשבת מבעד לזכוכית לצפות בהנאה הצרופה שלך.
אבל זה עוד משהו שלעולם לא יגיע לאוזניך, כמו השיר, זה יישאר
לעד רק רעיון שמתרוצץ אצלי בפנים.


מכאן והלאה?
מי יודע.
שיהיו לך חיים יפים.
                                  לליאל,  19.7.06
סגור סוגריים.