אני נעה מגל לגל
עולה ויורדת,
נופלת וקמה מחדש
כמו סופה,
או רוח על פני המים,
בטירוף משוגע,
ששולט בי.

מצעקה לרכות,
מאגרוף לחיבוק,
מדמעות לנשיקות,
מליטופים למכות.

לא מבינה.
ללא סוף משתנה.
מבולבלת,
עצבנית,
או שלווה.
מחכה לאיזה נס,
שיביא לי את הקץ,
שיציל אותי,
שיישא אותי הרחק.

עכשיו,
פוסעת לי לאט, לאט אל עוד תהום,
בצעדים מהירים ואיטיים כאחד.
הזמן עוצר בראשי,
ובחוץ ממשיך לנוע.
תסכול גדול נופל אתי
למטה, עמוק,
צונחת.