כל המשוררים רוצים
להזדכך להיטהר להינקות
עם המילים
רק מעטים שאינם משוררים
אלא רק כותבי שירה
רוצים שהמילים
יכתימו ילכלכו יפרישו
בצרחות סגולות גדולות

כל המשוררים רוצים שיחבקו
להם את הנפש ויגידו להם
כמה זה חי ובועט
אבל חלק מאלה שכותבים שירה
רוצים שיבחינו ברוע הקוצף
מהם בטבעיות

כל המשוררים יכולים לעלות יחד
על גג בניין גבוה
ולנתר משם בקבוצות של שלושה
תוך שהם אוחזים ידיים
וממלמלים מיצירותיהם
בדרך למטה
(במחשבה שנייה
הטיפוסים האלה לעולם לא יגיעו
לעומק כזה של הבנה אז נוותר להם)

עצרת אותי הערב בפינת רחוב
ואמרת לי
שאתה יודע עליי דברים
עמדו לצידך שני אנשים גדולים
אבל אני מבטיח לך שלא היה לך צורך בהם
הרי הייתי כל כך רך ומפוייס
כי הבנתי את הכניעה שלך
מנקודה חדשה
ברגע שהתחלת להתנהג בגסות

חייכתי לך את החיוך האמיתי שלי
ולא יכולתי להגיד לך
שאני פשוט רוצה שתניח לי
או שלפחות תחבק אותי
חזק ומזיע

לקחת אותי לפינה חשוכה
וחיפשת לי באשכים סמים
וכל הזמן רציתי לבקש ממך
שתהיה עדין
ושתאהב אותי
אחרי הכול אתה הראשון
שלוקח ממני משהו בכוח
(צחוק בצד,
את מה שלקחת ממני אחזיר ממך
תרצה או לא תרצה)

"אדוני השוטר, אדוני השוטר..."

מישהו שלח אותך אליי

הוא כיוון לרע
כלומר רצה שתמצא אצלי את המוות
ושתוכל לסחוט ממני משהו
אמיתי
אבל איך שהוא יצא
רק טוב מזה שבאת אליי
חמוש וזועם

אפשר להגיד שהמפגש אתך
היה סוג של טיפול

עכשיו אני יכול להתרכז באמת ולא
בדבר האחר שמזיק לי
עכשיו אני יכול לנשום ולהוריד ממני
את המתח כמו עור יבש בכפות הרגליים

עכשיו אני אחיה
גם אם תבוא אליי בדלת בחלון מתוך האסלה
מגינת הירק
דרך מדפי הספרים
מתוך אשה שתבוא לאהוב אותי
לא משנה מאיפה תבוא
לא תהיה לך ברירה אלא להתמודד
עם נקיון הכפיים שלי

לא תמצא אשמה
(לא הייתה אשמה מעולם)

חוליו חתוליו
יצא לטיוליו
ברחוב השקט
והחם

רקטות מחו"ליו
נחתו על שרווליו
וחוליו חתוליו
נותר קר רוח
וחכם

שעתיים לקחוליו
לחוליו חתוליו
להבין את האש והריח

וכשחוליו חתוליו
כבר הבין והסביר
הוא יצא להפגין
ולרסס על הקיר  
כתובות קשות כנגד
המוות המהיר
של מאות לבנונים
מהכפר והעיר
אבל גם הכתובות לא שינו
להמון האדיר
שהמשיך להקשיב לרדיו
הגזען והמדיר
שנתן ללאומנות להפריד בו
את הנפש מהשיר
מה יעשה  חוליו
לאן ייקח את הכתובות בקיר
ומה בכל זאת מדעתו ישאיר
זאת הוא לא יודע
ראשו כבד עליו ולא בהיר

המלחמה הבאה
תהיה בדיוק כמו זו הנוכחית
גם בה נדע את האמת המרה לגבי
המלחמה
אבל הרווח העצום שחלק מאיתנו מפיקים מהמלחמה הנוכחית
ושאולי נפיק גם מהמלחמה הבאה
ישאיר אותנו בחיתולים המוסריים
כלפי כל מלחמה

מישהו תמיד מרוויח
הרבה מהדם והברזל המעופף
גם אלו שפועלים מאורגן
נגד המלחמה מפיקים תועלת עצומה מקיומה

טעיתי כשטענתי שצריך
לכתוב כל יום
אפילו שורה אחת
צריך לכתוב בכל רגע שבו אתה יכול למילים
כך באמת

חשוב להיות מסוגל להפוך את המילים
לכלי מיומן ומשונן
גם אם זה אומר
שתיאלץ לחיות בלי נשימה

בימים האחרונים
אני מתנסה בלהגיד לאנשים סביבי
"לא" או "אתם משקרים"

אני מנסה לעשות את זה ממקום אכפתי
ולא שיפוטי

פלירטטת אתי היום
ממעמקי כיסא הגלגלים הצבעוני שלך
ונראה היה לי שאפילו
עשית לי עיניים תימניות
ומשותקות
ולכמה רגעים של רוחב אופקים וחוסר פחד
דמיינתי את המין אתך,
על כל צבעיו וריחותיו

בובות קטנות מדרזדן
שרות לי בתופים וקלידים
על שינוי מין אלוהי
שיתרחש מחר
ואני בוכה לתוך לילה של הפצצות
בתקווה שמחר אוכל לברוח מכאן
לעיר רחוקה

"בהפצצה הגדולה על דרזדן
מתו יותר אנשים
מסך כל הרוגי הירושימה ונגאסאקי"

הא?
(גבות מתכופפות)

הפתרון הסופי היה כנראה
גם
הפתרון הקל
אחרת איך אפשר להסביר את הספר שאני קורא עכשיו?

מאות פקידי ממשל, גנרלים, שרים וסגנים
מספרים ביבושת קלת רגליים
על תפקידם הקטן מלא הברגים
וחסר האחריות
ואתה שואל את עצמך
"אם כל צמרת הרייך לא ידעו דבר
על השמדת היהודונים
איך זה הצליח  להם כל כך?"

ויש תשובות
הבט
אישי הטוב
תשובות ישנן בערימות
שהרי האמת נבצעת לפניך
ומתערטלת בעדינות עצובה

ידעו גם ידעו
רצו גם רצו
הלכו לזה בלב שמח ושלם
גם הלכו
בחוסר מאמץ מרשים
תוך ארוחות צהריים מפוארות
ואופרה ויין וריקודים
אפילו בבונקרים האחרונים של ברלין
(אם תתאמצו תוכלו לדמיין את גבלס תוקע
את גברת גבלס על שולחנו של הפיהרר
בזמן שהוא, האדיר מכל, מביט בערגה ונוגע בעצמו)