אורי שביט / חלום |
היינו בני שבע עשרה.
אני זוכר, איך בסוף אמרת
שאתה מצטער
ושהיית צריך לשים אלי לב.
ואני, הו אני,
מיד נתתי לך רחמים.
ומה גורם לחלום
להישאר בי מאז?
מוזר.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|