נועם קיטה / זה הזמן |
המיטה ריקה, אני עליה,
שמלתי איתך וריחך נודף ממנה
הייתי נזכרת בימים טובים,
ועכשיו אני בוכה.
הרדיו מנגן שירים, מנגינות ללא מילים,
דמעותיי נוזלות עכשיו, על פניי העצובות,
הייתי נרדמת על ברכייך
ועכשיו אני ערה.
זה הזמן להיפרד
להמשיך לחיות להתגבר
עליך, זה כל כך קשה
ולפעמים אני תוהה אם זה שווה.
ארוני כבר ריק, הכל אצלך,
מתחילים להתפרק וזה כואב ממש כמו אש
הייתי נשארת שתחזיק אותי
ועכשיו אני נופלת.
זה הזמן להיפרד
להמשיך לחיות להתגבר
עליך, זה כל כך קשה
ולפעמים אני תוהה אם זה שווה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|