א
האור מתנקז חיוור מבעד למרפסת
אני מגלה דרך החוסר הגדול
את התלות אשר לי בעשייה תכופה,
מגלה דרך הנאות הגוף
את הצורך שלי בתכולה,
דרך המלחמה -
את האטימות שלי, הנוראה.

ב
החזקתי יציב בין זרועותיי
את התרופה לכל קובלנותיי
ודווקא אז הרגשתי שאיני יכול
חולה אנוש על ערש-דווי
אינו רוצה להתעורר,
לכוד בהזיות גדולה
אינני רוצה לגלות את האמת

יש בי טעמים, קטנים וגדולים,
אינני אוהב להגיד הרבה מילים,
רק לפעמים
אני מוצא בך עונג אך לא מנוחה
ולי יש דווקא צורך עז
בחיבה
בפתרון לחידה

ג
כשאני לא מסתכל ישר
אני בורח בקו אחיד
אני כבר לא יודע למה
הכל נראה לי נזיל
הנפשות היקרות תמיד אובדות מקו האופק
אבל בלי להיקשר
זה לא חיים, זה לא חיים, זה לא

נסה למצוא אותי בקיר
על הרשימה המונה את תכונותיי
ודאי תמצא: עמיד,
אך כמו חלב רגיל ללא קירור,
המועקה שלי מתנפחת כמו ציפוי קרטון
ובאין לי צורך אני נותר בפקק סגור

ומתפוצץ פיצוצים קטנים בפנים,
כמו אישה גסה שלוגמת בירה קרה
ומסתירה את פיה מדי פעם בכף ידה;
הגזים שמעכלים אותי אינם זקוקים לאוויר חיצוני
גם לא אני

ד
יציר חשכה שהבשיל
ועתה מכוסה שיערו בשמן מבריק
לובש בגדים שאין להם השתייכות מסויימת
מהלך בגאון ריק מתוכן

ה
למדתי כיצד לאהוב את עצמי חיצונית,
נקי נקי מושלם למראית העין,
כיצד למשוך את הצוף והדבורים למלכודת,
עכשיו אני דביק ומתוק וטעים
לכוד בשנית

לא אדע לברוח מכאן,
כמו שכבר ידעתי אז, היום אני יודע,
ישנם דברים שאין להם שניים
דברים יקרים שמאבדים ושוב לא מפסיקים החיפושים,
והחיים חולפים באי-סיפוק שקט
שמתפוצץ בך שוב ושוב ושוב ושב
ואתה שוב לא שקט



18/7/06