מפליא כיצד מיטיבים אנשים להסתגל
וביכולת ההדחקה נושאים משאות לב,
נוטים לקבל, לעכל לספוג
מה שרק אתמול היה מבחינת 'יהרג ובל יעבור'.
מפליא לראותם למדים לנצור משאותיהם,
מושיטים כף לכף בזקיפות כתף
ומהלכים במשותף בנתיב הכמיהה
לקרן האור של אחרי מלחמה.
מפליא לראות בכולם את זיק התקווה
בלא שפג טעמה של שלווה,
מפליא הכיצד כולם מתגעגעים
לימים בהם שוב יאכלו אחד את השני.
18/07/06 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.