איך עוד לא חלפה דקה וכבר היית עם אחר
לוחשת לו במיטתך, יותר קרוב, יותר מהר
ואני בביתי נאבק ברגש שלא ישגע
מתעלם מהמחשבות עלייך, עושה עצמי לא שומע
וכשהוא אלייך חדר והסתכל אל תוך עינייך
האם עצמת עיניים וחשבת עליי בזרועותייך?
כשנשק לך בתשוקה עם לשון שמתפתלת
האם עברה בך מחשבה שאת אותי אוהבת?
האם ליטפת את פניו או אחזת בשיערו?
האם צעקת בקול רם או לחשת לו באוזנו?
ואני שוכב לי בחדרי, לבד לוחש את שמך
מנסה לישון בשקט מחבק את תמימותך.
עיניים דומעות המון ובטן שכואבת
כאב חודר עמוק וראייה שמתערפלת
לוחש לך עוד ועוד וקורא בשמך שתגיעי
מילה ועוד אות בקול רם בשביל שתפציעי
אבל את לא שומעת, את כבר עם אחר
עוד רגע גומרת וגם הוא עכשיו גומר
ואני האומלל שהביא זאת על עצמו
שוכב לבד בחדר, מכונס בבדידותו.
אולי זה רק הכעס, או אולי זו התשוקה
שבגללם את איתו, מתחבקת בדממה.
אך זכרי את השיר שפעם, שרתי לך בקול
אל תכי ילד בקרבך, הוא שלך למרות הכל.