כשאת מביטה בי,
אינני. מלבד
האחד שבא, גורר
את ליבו, אותו הקטור#, מסביב לעיר,
בה את שוכבת נושמת בחשכה.
במראה, קמטים קטנים נפגשים
ליד פינות עיניי.
לנשמתי הסוסית פה רך עם שיניים חדות.
תלתלים חומים חסרי סבלנות זוחלים ליד צווארי.
משסע בגרסאות עצמי - אני אוגוסטיני.
מסתגל או מנסה לכל מה
שאינו הלניסטי או מופקר.
אך את צעירה
וגורמת לי להרגיש
לא-מסולף - במקום מה שאני.
ובמיטה, ספיקת אגני לאגנך מתפוצצת
כמו היינו אפר. שחור ורטוב, לבן וחם.
כאן,
אתעורר לאור הלבנדר, מושיט זרועות
אלייך, זוגתי בשיח, שגרמה לאהבה.
# - Hector
