|
כתבתי עליך שיר
ולא אדע מדוע.
המילים זולגות ממני כעת
כפי שאז זלגו הדמעות מעיניי
למרות שיובלות כבר עברו
ונשכחת מלבי לחלוטין
כמעט
עדיין יש תחושה של ריקנות
כשאני מתוודעת
שוב
ושוב
לאובדן התקווה שאפפני
בעת שעזבת.
לתקווה שלא חזרה מאז
הפעם האחרונה
שנשקת
ואמרת
שלום.
09.05.06 |
|
|
סבתא, אל תגידי
שואה, זה לא
יפה.
קומיצה, רגעים
ספורים לפני
שנושל מהירושה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.