מילים מתות מוטלות בצידי הדרך
כמו קליפות של פרי שעוכל עד תום
ובבית פיות יבשים ושפתיים צמאות
ואתה ואני ופתאום
שקיעה חפוזה, כמו זו שהייתה
ביום בו אהבנו,
זוכר?
כמו ביום חורף, ועכשיו בכלל סתיו
מתי נתחיל לדבר
יותר מדי מקום לשני אנשים
שתיקה נשמעת טוב יותר בחדר קטן
ואתה מן הצד השני
קצת חלום, קצת נראה אמיתי
גם אני נראית שונה מכאן
אהבות מתות זרוקות לצד הדרך
מישהו צריך לצייר את זה
שנאמין. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.