היא הייתה יפה, בזה אין ספק. היופי שלה היה יופי מוזר כזה שקשה
להסביר. ואם אני אגיד שלא התאהבתי בה מהרגע הראשון, אני אשקר.
זה היה ערב קסום. יצאתי עם כמה חברים שלי, שלושה לייתר דיוק.
אני לא יודע להסביר את זה, אבל היתה לי הרגשה טובה לגביי
הפגישה הלילה. נפגשנו כולנו בבית קפה מבודד ופרטי ברחוב
רוטשילד. על השולחנות בדיוק הדליקו את הנרות הקטנים הללו בתוך
הכלובים, והאווירה של הערב התחילה לחלחל. התיישבנו, קיבלנו
תפריט ובינתיים אבי הדליק לכולנו סיגריות.
"ערב טוב," אמר מלצר חמוד אחד שהגיע משום מקום "איך אפשר
לעזור?"
הזמנו כל אחד קפוצ'ינו גדול, אבל אבי הזמין גם איזה סנדביץ' כי
היה רעב. להתחשב בעובדה שזה היה הקפה הראשון שלי היום, שתיתי
אותו די מהר יחסית לכולם, היה נהדר.
"מצב נוראי." השחיל אבי כשנהיה שקט לרגע. כולנו הרמנו את
מבטינו מהקפה שלנו והסתכלנו על אבי. הוא היה עסוק בבחישת הקפה
שלו.
"מה זאת אומרת?" שאלתי אותו.
"תשמע, עם מה שקורה בצפון, וגם כל החייזרים שחוטפים פה אנשים
על ימין ועל שמאל, ושלא נדבר על זה שגהינום יצא בשביתת רעב
עכשיו, כאילו שאין לנו צרות גם ככה" התבאס אבי.
"כן, אבל מה אפשר לעשות בנוגע לזה?" רוני ניסה להרגיע את אבי.
אני ונונו בהינו באבי עוד שנייה ניכנס לדיכאון.
הטלפון של נונו צלצל.
נונו זה לא השם האמיתי שלו, זה כינוי שחברה שלו נתנה לו השם
האמיתי שלו זה בכלל אליקים. פשוט חברה שלו גרה בגהינום, ושם
התפקיד שלה הוא לעלות על שמות החיבה שאחרי זה מוכרים לזוגות.
אז היא אהבה את השם נונו, שעלתה עליו באמצע חלום על אחד בשם
נועם, והחליטה לפלח אותו בלי שהבוס ידע, ונתנה אותו לאליקים.
נונו ענה לטלפון והיה זה חבר שלו, דויד. דויד היה דמוי ערס
כזה, שטעם בבגדים לא כל כך היה לו וגם לא בנשים. בלי להסס אף
לא שנייה אחת, נונו הזמין את דויד ואת זאת שיצא איתה לבוא
להצטרף אלינו כי הם היו באזור. לא עברו חמש דקות, ודויד התייצב
עם בת זוגתו לערב בבית הקפה. צירפנו שולחן, הם התיישבו ואפילו
הזמינו. גם אני הזמנתי עוד כוס קפה, כי הנחתי שנישאר כאן עוד
הרבה זמן, ורציתי את הסיגריה של הקפה.
לבת זוגתו של דויד קראו אביב. היא לא מעשנת. דויד סיפר לנונו
שסיפר לנו לפני שהם הגיעו, שהם נפגשו באיזה קורס דפוק אחד
שאלוהים יודע איך הגיעו אליו. כשדויד סיפר לנונו כמה הוא גבר
בגלל שהצליח להוריד מחיר על איזה מכונית אחת שרצה כבר הרבה
זמן, אני ראיתי שלאביב לא הכי נוח לידינו, אז אני ורוני, שלא
כל כך מתים על דויד, התחלנו איתה שיחה. ישר הקסמתי אותה.
הערב התגלגל וכבר עזבנו את בית הקפה, והחלטנו להתיישב על ספסל
בשדרות רוטשילד, ולההנות מהלילה המקסים. הייתי מופתע מאביב.
היא בכלל לא הטעם של דויד. את הלילה סיימנו בסביבות שש בבוקר.
בסופו של דבר, הסתבר שאביב בכלל לא רצתה את דויד, ואני והיא
נהיינו זוג. לא יודע איך זה קרה בכלל. התחלנו לצאת, ואפילו
עברנו לגור ביחד, וזו היתה התקופה הכי יפה בחיים שלי. אפילו עם
כל הבלגאן בגהינום ועם החייזרים האלה, לא הזיז לי. הייתי
מאושר.
התחתנו ונולד לנו ילד, ואז התחילו הבעיות. גהינום השתגע לגמרה.
הוא החליט להפסיק לייצר את כל אותם המוצרים שאין לך מוסג איך
מייצרים, כמו קולה מילים או אפילו סיגריות. בנוסף גיליתי בדרך
הקשה שאביב היא בכלל חיזר שהתחפש לאביב, וכנראה יש גופה של
אביב מסתובבת איפה שהוא בחלל החיצון.
כבר לא יוצא לנו ללכת לאותו בית קפה שהיינו הולכים אליו כמעט
כל יום.
אבי התאבד קצת אחרי שיצאנו באותו ערב לבית הקפה. חטפו אותו
חייזרים, והוא התבייש בזה לכן דפק לעצמו כדור בראש.
רוני, יצא עם המלצר ההוא כמה פעמים, ואפילו עברו לגור ביחד. אז
אחרי שנפרדו סירב לבוא לבית קפה ההוא כי 'זה הזכיר לו אותו'.
נונו עסוק תמיד עם חברה שלו, אז בקושי רואים אותו.
ככה יוצא שאני תקוע כל ערב עם הבן שלי, שהוא חצי חייזר חצי בן
אדם, ואביב.
באמת שהיא יפה.