אנה גראד / מונולוג |
הירח כבר הפציע.
הערב האהוב עלי,
בן לוויתי לשירים שנכתבים ברגעים...
כל היום בציפייה שיחייך אלי,
למרות שלא אחזיר,
בשום מחיר.
הוא יבהה בי,
מכל צדדיו העגולים,
בפניי התמימות האלה.
ויסטור לי,
והמראה תשבר.
כמה אפשר להסתכל בבבואה,
ולנסות לעצור את הבלתי אפשרי-
זקנה כאובה.
אולם התמימות תשאר לנצח היא,
לא ניתן לנפצה,
חבל.
אין לה מראה.
חבל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|