רמי בקיש / מרחב מוגן |
אלוהימה השיבה אותה לגן.
עדן עכשיו זה גיהנום.
הפעלתי הבוקר המטרונום.
בכדי להכיל בין הפעימות.
את כל הפנים והשמות.
שעברו בתצלום חיי בסך.
בין תיק לתק הזמן נמשך.
פעם מעגלי פעם משולשי.
קודקוד ועוד קודקוד ועוד קודקוד מוחשי.
מורשה להרגיש, רק לא במופגן.
כי המוזה שלי במרחב מוגן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|