|
המוזה שלי במרחב מוגן.
אלוהימה השיבה אותה לגן.
עדן עכשיו זה גיהנום.
הפעלתי הבוקר המטרונום.
בכדי להכיל בין הפעימות.
את כל הפנים והשמות.
שעברו בתצלום חיי בסך.
בין תיק לתק הזמן נמשך.
פעם מעגלי פעם משולשי.
קודקוד ועוד קודקוד ועוד קודקוד מוחשי.
מורשה להרגיש, רק לא במופגן.
כי המוזה שלי במרחב מוגן. |
|
|
"הבל הבלים אמר
בועז, הבל הבלים
הכל הבל:
מה יתרון לאדם
בכל עמלו שיעמל
תחת הבמה? כותב
הולך וכותב בא,
והבמה לעולם
עומדת. (...) כל
הסיפורים הולכים
אל הבמה, והבמה
איננה מלאה, אל
מקום שהסיפורים
הולכים שם הם
שבים ללכת"
הבמה החדשה, ספר
בועז, פרק א,
פס' 1-5
ארגנטינאי כותב
תנ"ך לעמים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.