עמדתי ברגליים יחפות
במים הקרים
הגלים רכים ולא מאיימים
שטפו חול לבין אצבעותיי
אותו חול, שלקחת את ידי בידך
בפעם האחרונה
למיטה.
כל כך רציתי שתאהב אותי
עד שהייתי בזרועותייך
התגעגעתי אליך
אפילו יותר
הייתי מורעבת
להאכיל אותך
לתוכי
וסגרת את חלונך בסורגים לבנים
והגפת בוילון הצהוב.
אספתי את עצמי וכל גרגרי
הפנטזיה המפוררת
ונענעתי להשתיק את כל הקולות
שהיו לי בפנים לצעוק
כי לא נותר דבר עוד לתת לך
שלא לקחת ביום שהגעת
ובסדר החדש רווח לי בלעדייך
שבוע גסס הגעגוע היפה שלי
לדבר שלא היית.
רק הפנטזיה עודנה
והרעב גם
לאהבה עמוקה
שאין בה צורך לגעגוע
בזרועותיה.
ולא יהיה לי קר
ולא אשאל עוד
דבר.