תל שחר / כשהבוקר מנסר לך את הנשמה |
בדירה מעופשת,
בסלון מעופש,
על ספה מעופשת,
מדמיין את המוות של עצמי.
מוות שלא נגמר, שיש לו התחלה
וזהו, רק נמשך,
- - ונמשך.
נחנק מהעצב, גוסס מחוסר אמונה.
כשאין אמת כולם שקרנים, ואני
שונא שקרנים,
שימותו - בני-זונות!
החורים הקטנים שבתריס מעבירים יריות של אור כתום שלא חודר.
זבוב דופק זבובה על השולחן מול
העיניים שלי. אפילו
לשמש נמאס להאיר!
בני-זונות! אני בכלל רציתי לראות כוכבים!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|