במדים אפורים ירוקים,
נוסע בקו 370 אל מפגש המירורים,
סוחב נשק שחור אדום,
הצלב על הגב - תלה ביצים בקרב !
חרב ועלים של זית ואינני טייס,
כנפי עטלף לי ומשולש של זהב.
מסתכל מסביב ולא מזהה,
יונה לבנה  - תקווה חדשה,
האדם הזקן, כעת כבר חלש,
אין סיבה לזקוף ראש עוד, מילמל בחשש.
ורוחות מלחמה נושבות בראשי,
וזבובים רעבים חגים בגופי.
אפסים ללא רצון לחיות מתפוצצים,
אנשים ציפורים ממריאים ונוסקים,
נוחתים מתרסקים מתפרקים  - ולא קמים...
מטפס על סולם ובוחן בעין נץ,
הנה היא שם -הינה  זנבה,
רחוקה היא ואין בה קמצוץ חרטה,
העולם כמו כדור והיא חייבת לחזור ,ממלמלים בעלי הקמטים
ממלמלים וחוזרים לישון..
אנחנו בסך הכל  ניצבים ללא תשלום בדפי ההיסטוריה
נמשכים בחוטים בתיאטרון האלים...