הרוח שורקת את שמי
נושבת בגבי בקצב הנכון
נדודים אל הגעגוע
מדבר על חוף ים-אדום.
אל תחכי, לא,  אל תבכי
אל תחפשי בי הגיון
חום גופך ממיס בי רגשות
כשהצהוב מתחבר לכתום
שפתיי הצרובות
נדבקות
אל שפתייך הדומעות
כמו מחפשות מפלט.
תמיד היית לי נווה-מידבר
מפני
הרוח הסוחפת סופות של חול
מפני הכאב בבדידות
וגם עכשיו, כשחם לי וקר
נווה-מדבר.
מתוך הישימון נפלתי
אל שום מקום
וזה נראה כ"כ מוכר
הייתי לך נווד-מורד, נוף נודד
אסיר-נמלט, משורר-מוזר
בלעדייך אני 'אפס'
משוטט בגלובוס הזוי
כשאת מחכה בשמלתך הדקיקה
אל מול רוחות השרב
אפופת מסתורין, שרופה-סדוקה
זקוקה לכיסוי
חייבת שינוי
מלאכי-השרת עזרו לי להתמוטט
ולא ביקשו דבר
כוכבים זהרו כמו ביקשו לתת
את קסם המדבר
ואני רציתי רק 'להסתלבט'
בחצי-האי המנוכר
שם החמסינים דורסים
שם השקט לא יציב
אני חוזר להשכיר לי כיסא
באיזה חוף בתל-אביב
Good-bye
סיני.