היא שבה מהלימודים.
- אל תשכחי אותי - היא אמרה לה לפני פרידתן.
אז עלתה.
- מדוע פניך נפולות? - שאלה וציפה לתשובה.
- אל תצפה לתשובה - ייעצה לו - היא תשיב מאליה - כך ידעה
הפסיכולוגית המנוסה.
- ומדוע היא לא מתקשרת? -
בתו ניגשה למטבח הצר בבית כולו הרחב.
הוא ישב שם בוהה בה מצפה.
- ומדוע את לא משיבה? מרימה טלפון לחברה?
- לא תבין - היא ענתה. לא תבין. פעם אחת ודי. וניגשה לחדרה.
אך לפני נשענה על הקיר בחדווה. לגימה, והשאר בחדרה.
- אל תשתוק. כך לא אמרתי - עודדה האישה עודדה.
- ואליו? התקשרת אליו? הוא יכול... זו היא לא... הסיבה?
במשפט לא חדש התבטאה - מה הייתי עושה לולא נולדת? -
היא ישבה שוב שותה. חיוכה מבלבל.
- בוא וגש - היא קראה ומיד - הב ראשך - וליטפה ליטופה.
- איך הביאה אותך אמך? כך באת ללא הזמנה?
הוא ראה בידה מקומט. קרטון צבעוני ומילה כתובה.
היא פנתה לחלון. צילצלה.
- האם זה מה שאת רוצה? - שאלה האם החורגת.
היא השיבה תודה רפויה. מדדה לה שמלה מחושפת.

הם דיברו ארוכות. הוא ביקשה תעזור לו : יאבדה היא? קלת דעת?
היא הוסיפה: לא זאת היא הייתה. והבטחת כשורה ורוגעת.
הוא חסר התשובה. היא שתקה. די לך. תסתדר. היא גדולה.
אז יצאה היא ילדה-נערה. ועוברת אותם כמו חץ קשת.
לא הפסיקו יושבים. הוא נטרד. מיומנה היא וויתרה כך לערב.
מטפלת שנים היא הייתה. וידעה לא דקה לא שעה צרה עוברת.

כשחזרה נערה-בחורה היא חייכה לדקה. אך בעצם.
מפוחדת דיבר מבטה.
לא רגועה הגיעה עד מיטה.
וידע כל דיבור הוא רק הבל.

כשחזר האהוב מרחקים.
היא חיכתה עצורה בחצר מרוחבת.
היא ישבה בקצה הגנים.
הוא יצא הסעה ונכנס. בכניסה מרוחקת.
ככה זמן רב. היא שמחה. עוד אוייר לנשימה.
לאחר נשימה ממושכת. לעצמה:
אאבד את הדעת. או אשכח יעלם וגמרנו.
כל דקה והוא מתקרב. והצליל בראשה לא זורם.
היא הביטה פניו. לא חיוך העלתה. אך דבר מה התערה.
היא חשבה וחשבה. ואולי אין לי רגש.
לאחר נשימה נוספת. היא החליטה.
אספר לו.

ולכן בהתקרבו כמעט מאושרת
היא שתקה ועצמה את עינייה
עד יגיע תנשקהו מצחו מקוררת.