הבוקר בבית הספר
הייתה הקרנת סרטים
של סוף השנה.
כולם באו והייתה סוג
של התרגשות
לראות מה כל אחד
עשה במאורה שלו
בחצי שנה האחרונה.

הצגתי סרט
על גנב שפורץ לבית
של בחורה עיוורת
והיא אינה מרגישה
בנוכחותו לידה.
שני מורים אמרו לי
שהסרט סובל מבעיות
אמינות (והם צודקים)
- נראה לי אפילו
שהם קצת כעסו,
כמו ילדים שרימו אותם
בדמקה

כשנגמרה ההקרנה מיד
הלכתי משם.
הגעתי בחריקת שיניים
לדירה חסרת החלונות
שלי בירושלים -
עכברוש שכמותי.

לפני שלושה שבועות
באת לבקר אותי.
הראיתי לך את השלט שהכנת לי
כשעברתי דירה
תלוי בגאווה על דלת הכניסה.
בערב,
אחרי שליוויתי אותך לאוטובוס
הצטערתי מאוד שנהנינו
יחד אחרי הצהריים.

הסירחון שלי הוא קנאה
וערך עצמי נמוך.
תמיד ידעתי
שהדרך היחידה להרחיק
ממני את הסירחון
הוא להימצא בין אנשים,
אבל פתאום אני חושב
שאתך אני מסריח מתמיד.
(מסריח ואלים)

די לי במבט אחד
באבא שלי מדבר
סביב שולחן עמוס
באנשים זרים,
בכדי להבין לעומק
למה קשה לי להסתדר
במקומות חדשים.
וכמה זה בלתי אפשרי
להשתנות עכשיו.

בשנת הלימודים הבאה
אמצא דירה עם חלונות
משקיפים לים של ירושלים.