15.6.2005

תחשבי איך זה להתחיל כל שבוע במחשבה שאני לא אראה אותך שוב...
תחשבי על איך זה לקום כל בוקר לעולם שאת לא נמצאת בו...
תחשבי על איך זה לחפש כל דקה שאני בחוץ את הרכב שלך, או משהו
שמזכיר אותך...
תחשבי על איך זה להריח ריחות שלך באוויר ולדעת שלעולם לא אריח
אותם ממך שוב...
תחשבי על איך זה לחיות בציפייה שאני אשמע את נקישת ידייך על
דלתי ולהתאכזב כל פעם מחדש...
תחשבי על איך זה  לחיות בלי כל אותם חרדות שהיו רודפות אותי
ללא מנוס.. תחשבי איך זה לחיות בתוך החרדה עצמה...
תחשבי על איך זה למות מבפנים ולחיות מבחוץ...
תחשבי על כמה קשה זה לשאת חיוך מזוייף לכל מקום אליו את
הולכת...
תחשבי על כמה קשה זה מצד אחד לנסות לשכוח הכל ומצד שני לפחד
לשכוח...
תחשבי על איך זה לחיות בידיעה שפספסת כל הזדמנות שהייתה לך...
תחשבי על טעם הדמעה המרה המחליקה על לחיי, דמעה מרה של כאב...
תחשבי על לב קטן שבכל יום שעובר נוצרים בו עוד ועוד סדקים
וחריטות,
תחשבי על הכאב של אותו לב קטן ושבור שעוד לא טעם טעם של אהבה
הדדית, אהבה אפשרית, אהבה אמיתית...
רק תחשבי...
החיים שלי, הם לא אותם חיים בלעדייך...