[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אבי אלף
/
הצרפתייה נעלמה

"אמא", צעקתי בשקט כדי לא להעיר את השכנים הנרגזים תדיר "איפה
הצרפתייה שלי?" שוב נעלמה לי מארון הבגדים. שוב חיפשתי, כאן
ושם, שוב הבנתי כי החיפוש לשווא.

את הצרפתייה קניתי בטיול הבר-מצווה שלי בפריז, לפני חודש וחצי.
זה היה ביום האחרון, רגע לפני שאבא ואני עלינו על האוטובוס
לשדה התעופה דה-גול. צבעי הפסטל החזקים שלה - תכלת, ירוק וורוד
-משכו אותי כמגנט, למרות שלפני כן התלבשתי סולידי. בהתחלה אבא
התנגד נמרצות, אבל כשראה כמה עז רצוני, התרכך ונכנע. מאז ששבנו
ארצה לבשתי את החולצה רק פעם אחת למסיבת כיתה, ומאז נעלמו
עקבותיה. כמה שבועות עברו מאז שלבשתיה לאחרונה, והפעם, אחרי
שהוזמנתי לבר-המצווה של השכן מלמעלה, רציתי ללבוש את חולצתי
הצרפתיה אך איננה.

אמא לא ענתה, כנראה ישנה, אבל אני טרם ויתרתי ופצחתי במסע
חיפושים יסודי ברחבי ארונות הבגדים של כל המשפחה. מה לא מצאתי
שלא חיפשתי, אך את חולצתי האהובה לא ראיתי. היה זה יום שבת חם
בצהריים. שאר בני המשפחה נסעו לים מוקדם בבוקר כשאני ישנתי.
אמא ואני נותרנו בבית. אכלתי פרוסה עבה של לחם לבן, ועוד אחת,
לקחתי שלוק של בירה שחורה מהבקבוק, והמשכתי בחיפושים במרץ
מחודש, כשלפתע מצאתי עצמי מול מכונת הכביסה. שלחתי יד ארוכה
לסל הכביסה ואכן, תוך זמן קצר, במעמקי הסל, מתחת לפיז'מות
עתיקות, מצאתי את חולצתי האהובה. אכן, היה שכר לעמלי. שמחתי
מאוד.

כתם הגלידה ממסיבת הכיתה עוד התנוסס בגאון בקדמת החולצה. רצתי
לכיור האמבטיה וכיבסתיה ביד. הכתם נעלם ואיננו, לשמחתי הרבה.
סחטתי את החולצה ויצאתי למרפסתנו שבקומה השלישית לתלות אותה.

מהרחוב נשמעה המולה רבה, אבא ושני אחיי התאומים חזרו מהים,
סוחבים את המגבות, את כדור הים ואת המזרן החצי מנופח, את
הסנדויצ'ים שנותרו ושאר הציוד הימי. כשנכנסו הביתה המשיכו
לקשקש בשאון ובעליזות, והבית התמלא בקול ובחול. אבא התקלח,
הרתיח לו קפה שחור, וישב בגופייה לשחק עמי שחמט בסלון. בעודנו
משחקים, רגע לפני שהצלחתי להגיע למצב של מט, סיפרתי לאבא על
החולצה שנעלמה ושנמצאה.

אבא יצא למרפסת עם הקפה. רצפת המרפסת הייתה רטובה והוא החליק
עליה מבלי משים. הקפה השחור-בוץ מצא עצמו מותז בסילון אל
חולצתי האהובה, בעוד אבא מצליח בקושי לשמור על שיווי משקלו
הרופף. הכתם השחור-כהה היה מאוד קשה להורדה, ואפילו אמא שקמה
סוף סוף מתנומת הצהריים הקדושה שלה לא הצליחה במשימה.


הבר-מצווה של השכן הייתה, כך אומרים עד היום, חגיגית. גם הדרשה
הנרגשת, ואפילו האוכל וריקודי העם. אני לא הרגשתי בכך. ישבתי
לי בפינה, לבוש בחולצה כלל לא צרפתיה, וחיכיתי שהאירוע ייגמר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם אתה כותב
סלוגן ומפרסם
אותו :
פעם אחת -ללא
שם
פעם שניה - עם
שם
ופעם שלישית תחת
שם אחר -
קרוב לודאי שהוא
יתפרסם בכל שלשת
הפעמים...

ככה זה כשיש זה
שמאשר את
הסלוגנים וההוא
שמאשר את
הסלוגנים ובועז,
שלא מארגן את
העבודה ביניהם
כמו שצריך...






האמת בסלוגנים


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/5/07 17:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אבי אלף

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה