ברקת ענן / ועכשיו, הבלתי נמנע |
החסידות כבר לא ישובו, בשמיים שט הגעגוע
חום הקיץ הלוהט
לא ישווה לאהבתו שאינה.
אבל - דמעו ענני הגעגוע,
הסכרים כבר נפרצים!
והנהר זורם גאה, בלחץ המים.
היום לבד הנני,
והאהבה היא רק לעצמי,
שהרי הפסקתי למנות זמן.
וצלעותיי, שאיימו בעבר להתפורר,
מתחזקות סביב ליבי המשובב הקטן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|