יוכי פרלמן / הזיקנה |
היא באה עדינה
רכה כמו בטן רופסת
עצלה כנערה.
כשאני מרשה לה
היא מלטפת חרש
מישירה מבט וקמט
מוקירה ואוהבת
כל רגע של חסד.
כשאני מרשה -
אני זקנה אתה.
יולי 2006
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|