שמרי על עצמך,
לבל תיפלי
לתהום,
לבל תיפלי
ולא תשובי עוד.

וכל פעם שזה יגיע,
זה יגיע ויעלה,
בלי רחמים,
בלי אור מעבר לערפל.

וגם כשזה יכה
בחוזקה מכאיבה,
בעצב נורא,
שמרי אל עצמך
לבל תיפלי,
ולא תקומי מן השכול.

רק אל תשכחי
להכאיב לי בחזרה,
כי אני אסבול יותר,
איתך או בלעדיך,
אז תכי אותי בחוזקה
כי את ייעודך את לא מגשימה.

וגם אם זה היה אמור להיות נפלא
כנראה שזה לא קרה,
אין כבר לאן לברוח,
אין כבר לאן ללכת,
אם הייתי יכול לסמן לי שביל בדרך חזרה,
הייתי נמצא עכשיו בצד שלך.

איתך או בלעדייך,
לי זה לא ישנה,
כי אני אסבול יותר
כי אני האור שעבר את הצל.