[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלי אבימזר עוזרי
/
הלילה הגורלי

הלילה  הגורלי

  הוא פסע לעבר תחנת האוטובוס כאדם אשר מילא את תפקידו בחייו
והעולם אינו נצרך לו יותר.  בטרם הגיעו, ראה אותה.
עמדה בפינה ופניה אל חלון ראווה ריק. הוא ידע שהיא עלולה לבוא
וחשש כרסם בלבו. אף כי גבה היה מופנה אליו, הכירה. שנה ומחצה
בילה עמה, כל אבר מרמ"ח אבריה מישש, ליטף, וכיצד לא יכירה?
באחרונה מאס בה, רצה להיפרד, להינתק ממוסכמה חברתית שהאצילה
מכוחה הקסום עליו, שמונה-עשר חודש. שלח מכתב דל-מילים ובו
הפרידה.

  בהופיעו מאחורי גבה, נעצר והביט בדמותה הנשקפת בחלון. הדמות
בחלון הרימה מבטה לעברו. דמעות-כאב הופיעו בזוויות עיניה
ונצנצו בפגוע בהן קרני אור. היא נפנתה לעברו והישירה מבטה לתוך
עיניו, מבקשת להעביר תחושותיה לקרבו, מבקשת לראות אם אף מעיניו
זולגות דמעות-צער.
  - "למה?" - שאלה בכאב.
  -"בואי" - השיב ופנה ללכת. הוא הובילה לגן ציבורי. התיישבו
על ספסל ראשון שניקרה בדרכם.

"בכי ילדה, בכי..." - אמר.
וכאילו ניתן האות ופרץ דמעות הרטיבו את כתפו. בכי עצור בקע
מגרונה.
  - "אתה צוחק ממני?" - שאלה במרירות.
  -"לא!" - השיב קצרות.
  - "אתה חושב שאלך מאחד לשני? שעשיתי לשווא כל מה שעשיתי
למענך? מה אני בעיניך? נערת רחוב?..." - הבכי פרץ ביתר שאת,
היא לא יכלה להמשיך לשפוך את מרי לבה.
  הוא ישב אלם, כאילו חסר לב הוא מלידה. בכייה הרווי דיכאון,
הבוקע מגרונה ללא מעצור, לא חדר להכרתו.  הוא ידע שהיא תמשיך
כך עד אין סוף, אלא אם יחזור בו מדבריו שכתב לה. סכר לבו עדין
עמד על תלו. ודומה כי לא הגיעה השעה לפרוץ אותו.


  - "אני רוצה למות... אני לא אחיה עוד... מחר תקרא בעיתון,
נמצאה גופה... אז תדע שזו גופתי, גופתי... גופי אשר השתמשת בו,
עשית בו מה שרצית. כל נקודה ונקודה בגופי אתה מכיר, אתה
יודע...אתה מיששת, ליטפת... נשקת אותן..."

  נקודת השבירה עדיין רחוקה. הוא כבר ידע שתאיים במותה,
שימצאו את גופתה חסרת נשמה. תמיד אותם איומים ואותן מילים
וכולן יצאו מפיה תוך כדי בכי. לעורר את רחמיו רצתה, זקוקה
הייתה לנפש כמוהו שתרחם, תאהב, תיתן בידה הזדמנות להוכיח.

 חיים חשוכי-מרפא אלה, הציפו את לבו ופשטו לכל נימי נפשו.
הפעם החליט להפסיק, לא לרחם, אוי לו לאדם אשר ירחם ויסכים לשוב
לגיהינום.
"אנא אהובי, למה?... מה עשיתי? מה?"
"בגדיך כיבסתי...ארוחותיך בישלתי... את ביתך ניקיתי, שטפתי,
דאגתי שאף גרגר לא יחדור אליו... רחצתי את ידיך, את גופך כולו
רחצתי, הזעתי בריצתי לקראתך... הזעתי בשוכבי תחתיך, ערומה
כביום היוולדי. בתולים רוויים דם מדמי נשפכו על סדינך, ואני כל
זאת עשיתי... למי?... לשם מה?... כדי שאקבל מכתב מזוהם...
מזוההם"

  בהינף-יד סטר על לחיה.

  -  "תקשיבי! אל תעצרי אותי ... תראי, ילדונת... אם נחזור על
אותה פרשה, זו תהיה שטות. עוול יעשה לך ולי אם נשוב לחיות כפי
שחיינו. שכחת כבר את מריבותינו?  את בקשותי? תחנוני? האם גם זה
נבע מאהבה?... הבכי שלך לא יעזור  עכשיו, פצעת את לבי פעמים
רבות, ובפעם האחרונה הוא מת, ריק לחלוטין ולא יתמלא לעולם."
 
בכיה פסק. פניה החווירו. ללא אומר ודברים קמה ממקומה ופסעה בלב
שבור לעבר הכביש הסואן. אף הוא קם על רגליו ונסע לביתו.

  למחרת בצהרי היום, שמים קודרים כיסו את הרקיע ושיוו לו צבע
אפור-שחור. שמש הציצה לדקה ונעלמה.
הוא קנה עיתון, בכותרת בשולי העמוד קרא:  
"גופת נערה נמצאה על שפת הים."  
הוא ידע למי שייכת הגופה. הוא ידע זאת מראש,  ברגע שראה אותה
עומדת בפינת הרחוב ופניה אל חלון ראווה.
  חיוורון עטה את פניו ושיוה לו מראה מת.
אט  החלו רגשי אשמה להציפו.  בעיני רוחו ראה את משפחתה ואחיה
הקטנים, אותם אהב עד מאד. ראה אותם יושבים על הרצפה אבלים
וחפויי ראש. ומשם, מבין קרעי בגדיהם בצבצה אצבע מאשימה לעברו
וזעקה "רוצח", "סדיסט".  בעוד חזיונות זוועה אלה תוקפים אותו,
הרים ידיו והליט בם את פניו.

  בראשו הדהדה המחשבה במשך שניות ספורות... "להתאבד.
להתאבד."

  שרוע בחדרו, מאוחר יותר, הביט על הקיר ולא ראה דבר.
קירות אלה שהגנו עליו במשך שנים מפני העולם החיצון, קירות
צחים, קרירים למגע, קירות מסוידים, קירות ריקים ו... אטומים.
הוא פתח את הדלת ויצא להקביל את פני המוות המשחרר.

הוא ראה אותה.  כמו מתוך האדמה, עלתה דמותה ניצבת שעונה על
שער החצר של ביתו.
הוא נאלם דום, אינו מאמין למראה עיניו, ביקש להניע את רגליו,
כדי לחוש אותה בידיו. אך לא זז, עד אשר אמרה בקול רפה,
- "בוא."

ומאז... ההמשך בא ואין איש יודע.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אל תגידו לי
שאתם אשכרה
מעיינים,
משפצרים
וממחזרים את כל
הסלוגנים שאתם
מקבלים.

הרוסיה שמשתייכת
לסוג השני


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/11/01 15:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלי אבימזר עוזרי

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה