הימים מבהיקים את
סבתא
מלמדים אותה
את חוקי הכבידה
את נוסחאות הבגידה
של הגוף

מתחת למטפחת הצבעונית
מתכווצת קומתה הקטנה.
הברכיים מחלידות.
עין שמאל מתעוורת.
אצבעות הרגליים נעקמות זו על זו
כגורים מצטופפים אל שנתם.
בחדרי הלב עיגולי זיעה מתרחבים
כמי באר מזריקת אבני חצץ.
עשן הסיגריה שבין שפתיה
משחיר והולך
בשתיקה כבדה.

רק הדם של סבתא עודו
צועק
בחית ועין גרוניות
מחציף פנים בחריפות קולו
נלחץ אל דפנות העורקים הוא
מאדים נימים, מזרים
חיים מגודמים
אל גופה החם של

סבתא שלי.

מידפקת על
שמשות גדולות ושקופות
רחבות ממוטת כנפיה.

הימים מבהיקים את
סבתא
הופכים אותה
להילה מסנוורת
של אור
סביב עורו של
השחור
השחור הזה.