בסמטאות החיים
אין פתח ודלת
ולא מעקה
למשען לכושל
רק סמטה חשוכה
ארוכה מפותלת
גם קרן של אור אין
כדי להקל.

בסמטאות החיים
יורדים רק למטה
מקום בו אדם
מאבד את צלמו
ואין שם כל שביל
עם הדרך, הביתה
רק צל של אנוש
בעקבות גורלו.

בסמטאות החיים
בוכה הירח
וענן דומע
דמעות מלוחות
ואין כל תשובה
מהאל ששוכח
דמותו וצלמו
ששואל שאלות.

סמטאות החיים
הם כאן ואצלנו
והאיש הכושל שם
הוא אח או חבר
שמול מר גורלו
עצמנו עיננו
חשבנו כך סתם
שהוא מסתתר.

בסמטאות החיים
אין דלת ופתח
ואין כל שוער
שאותך מקבל
אם היית למעלה
וישבת לבטח
כאן כבר תבין
שגורל מהתל.

לסמטאות החיים
מגיעים גם כאלה...