כשירח מאיר את שמי הליל השחורים,
עדין כקטיפה, חסר כוכבים.
סודות, לחישות, סיפורים,
הלילה מחביא בחובו כל כך הרבה מילים.
ובדידות. בדידות חלקה,
עוטפת כבועה, בועה של אשליה.
ודמעה. הוא מוציא את הבכי הנלעג,
בכי של לב אשר אינו מצא נחמה.
ירח יאיר את דרכם של האובדים,
שביל של אור ביער של צללים.
התקווה לא נראית בשום מקום.
בלילה, אורבים הפחדים.
תופסים נשמות, כובלים, חודרים לתוכם,
כרעל מחלחל.
אין פתח מילוט מלבד הבוקר הממען בבואו.
אך הוא יבוא, בסוף כל לילה קטיפתי.
בעיניים עייפות ומלאות קמטים,
תוכל לישון בשלווה ללא סיוטיים.