|
בסמטאות החיים
אין פתח ודלת
ולא מעקה
למשען לכושל
רק סמטה חשוכה
ארוכה מפותלת
גם קרן של אור אין
כדי להקל.
בסמטאות החיים
יורדים רק למטה
מקום בו אדם
מאבד את צלמו
ואין שם כל שביל
עם הדרך, הביתה
רק צל של אנוש
בעקבות גורלו.
בסמטאות החיים
בוכה הירח
וענן דומע
דמעות מלוחות
ואין כל תשובה
מהאל ששוכח
דמותו וצלמו
ששואל שאלות.
סמטאות החיים
הם כאן ואצלנו
והאיש הכושל שם
הוא אח או חבר
שמול מר גורלו
עצמנו עיננו
חשבנו כך סתם
שהוא מסתתר.
בסמטאות החיים
אין דלת ופתח
ואין כל שוער
שאותך מקבל
אם היית למעלה
וישבת לבטח
כאן כבר תבין
שגורל מהתל.
לסמטאות החיים
מגיעים גם כאלה... |
|
|
שיר הלל
לקרמבו:
בעולם שלנו יש
כזו סוגיה מה
אוכלים קודם את
הקרם? או את
העוגיה? יש
אומרים הרי
כמובן אוכלים
קודם כל את החום
והלבן ויש
שיקבעו כצפוי
עוגיה תבוא לפני
הקצפת והציפוי
ויש כמה שוברי
מוסכמות שיעדיפו
בכלל לזרוק את
העוגיות ואפילו
לקלף את
השוקולד!
וללקק את הקצפת
ישר מהיד!! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.