[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







איירה גרישם
/
אושר של עצבות

הדרך הכי פשוטה להתמודד עם הכאב זה לשכוח, אני לא יודעת אם זה
נכון אבל זה
בהחלט שומר על יציבות.
באיזה שהוא מקום אני לא רוצה לשכוח לאבד את כל הרגעים האלו
בניפנוף של עפעף
אהבתי את הרגעים הללו, שמרתי עליהם טיפחתי אותם בזיכרוני כאילו
היו ילדי האבודים.
הרגעים העצובים, שהם גם האהובים עליי ביותר כי הם נשארים לעד,
נחקקים במוח
ולא מרפים, ואולי בגלל זה אני נורא אוהבת אותם.
הרגעים שבהם אתה אומר, הוא חסר... ואני מתגעגע.
אליהם אני שואפת, אליהם אני מסורה, נלחמת להגיע אליהם שוב,
לחוות אותם כאילו מעולם לא היו.
חסר בי היפה נפש הזה שאומר בקול מרובע ואצילי דברים משתנים.
אני בודדה כעת וזקוקה נואשות למגע, מגע חם, מגע שאליו אני באמת
אוכל להגיד שאני מתגעגעת.
הרי לא יכול להיות, לא יכול להיות, שאנשים משתנים, שזמנים
עוברים, שחברויות משתנות, חברויות שלא נפגמו אף פעם.
אני בכל זאת אוהבת אותם.
אני כל-כך אוהבת אותם. אני לא מסוגלת להגות על שפתיו דבר אחר
חוץ מאהבה כלפיהם.
ועדיין זיכרון מהדהד לו ברחבי מוחי, פולש לאותם חדרים חשוכים
ומציף אותם באהבה הניגלת לעין.
עצבות מחלחלת בגוף... רגשות אשם, אולי זאת בעצם אני?!


שמחתי על אותם רגעים ואני עדיין שמחה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתם אף פעם לא
תדעו מה זה


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/7/06 12:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איירה גרישם

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה