שמשון-רפאל הוא הבעל של חמדת.
הוא מופיע כאן בשם שמשון-רפאל כי זה מסורבל להגיד שאבא של
ראובן, שמעון, לוי, יהודה ויששכר (באמת ככה)  נכנס לבית או
משהו כזה.
וחמדת היא חמדת, אפילו שהיא אמא של ראובן, שמעון, לוי, יהודה
ויששכר ונושאת בין שיניה כרס עם זבולון או תמר (היא לא יודעת
מה יש לה, וגם לא רוצה לדעת, כדי לא להתאכזב).
בינתיים היא עומדת במטבח ולשה בצק ללחמניות קלועות.
היא בקושי עומדת על הרגליים הנפוחות שלה, אבל היא לשה במרץ עם
אצבעות נפוחות את בצק השמרים, ובינתיים היא שרה
מי האיש החפץ חיים אוהב ימים אוהב ימים יראה אור
מה עכשיו? היא חייכה והסתובבה אלי
אני ישבתי על כיסא ליד השולחן מאחוריה
מה? שאלתי אותה ודחפתי לפה את הביס האחרון של הפשטידה
מה ההמשך של הפסוק, שכחתי
היא אמרה, והסתובבה בחזרה אל הבצק שלה, צוחקת
בגלל שהיא הסתובבה נשפך קצת קמח על הרצפה לרגליה
גם  על המטפחת ראש שלה היה קמח לבן
וגם על האצבעות היחפות של הרגליים שלה
מי האיש החפץ חיים אוהב ימים אוהב ימים יראה אור
היא משכה בכתפיה
זה מה שאני זוכרת  אז זה מה שיהיה
החצאית שלה היתה מוכתמת אפילו מאחור, והגיעה ממש עד הקרסוליים
הנפוחים שלה, אבל לא כיסתה אותם
מחגורת הסינור השתלשלה מגבת מטבח לחה ומוכתמת בשוקולד.
הדלת האחורית נפתחה, ושמשון-רפאל נכנס.
הוא נישק את המזוזה  והתקרב בצעדים חרישיים אל הגב של חמדת
הוא לא ראה שאני שם
חמדת לבי
הוא אמר וחיבק אותה מאחור
הוא נישק את הצוואר שלה, שהיה מכוסה בטיפות קטנות של זיעה
אני שתקתי עוד יותר
חמדת המשיכה ללוש
היא לא נבהלה בכלל שמישהו בא ומחבק אותה מאחור
אני מזיעה שמשון-רפאל היא אמרה וצחקה, אבל הפשילה את הראש שלה
לאחור, להאריך את הצוואר.
ליקטתי באצבע אחת את הפירורים של הפשטידה שנשארו בצלחת.
שמשון-רפאל, אתה רוצה שיהיו לחמניות לשבת או לא?
היא צחקה, וליטפה את הלחי שלו
הוא עזב אותה והסתובב
שלום, מה שלומך? הוא אמר לי
בסדר, תודה
אמרתי
מה שלום שחר?
תודה, הוא ישן בחדר של הבנים
אמרתי ופתאום הצטמררתי
אולי מקור
וחיבקתי את עצמי בשתי ידיים
כדי שהוא לא יראה דרך החולצה שקר לי
יופי
הוא אמר
טוב, אני צריך לזוז. נו, איך הפשטידה?
טובה מאוד, אמרתי
הרמתי אליו את העיניים וחייכתי אליו בנימוס
ולא ידעתי אם להגיד לו שיש לו קמח על הלחי