כבר היה כמעט חושך לגמרי
(שחר נרדם בעגלה)
חיכיתי הרבה זמן למעלית, וזה עיצבן אותי
(השכנים מלמעלה עוברים דירה, והם מעמיסים רהיטים במעלית)
לא הצלחתי להכניס את המפתח לחור המנעול. ניסיתי כמה פעמים
בסוף שמעתי צעדים נגררים בקפקפים, ואבא שחר פתח לנו את הדלת
מבפנים.
אה, אתה בבית
אמרתי לו והכנסתי את העגלה לפניי
הוא זז ופינה לי את הדרך, ונעל את הדלת אחריי
הוא לבש גופיה ואת המכנסים הארוכים של העבודה
אני לא אוהבת שהוא נשאר עם המכנסים האלה בבית. הוא יכול לקמט
אותם או לעשות בהם כתם.
השארתי את העגלה בכניסה ולקחתי את שחר למיטה שלו.
כשחזרתי אבא של שחר כבר ישב ליד השולחן בחזרה
על השולחן מולו היה מונח  המוסף של שבת
(היום כבר יום רביעי)
הוא ישב שם  ואכל סנדביץ' עם נקניק
לאט לאט הוא לעס ובינתים דפדף בעיתון ומידי פעם התעכב באיזה
דף.
כל הדמות הזאת שלו הרכונה מעל הכריך והעיתון  היתה כל כך
מוכרת
כל  כך חלק מהבית הזה
ובכל זאת  היא היתה זרה
עמדתי בפתח והכנסתי ידיים לכיסים
)לא ידעתי מה להגיד)
מתי הגעת?
שאלתי אותו ושילבתי ידיים על החזה
לא נורא מזמן
הוא הרחיק את הכריך מפיו וסובב אליי את הפנים שלו, משתדל לבלוע
במהירות.
הצללית האפורה של הומר סימפסון כבר כיסתה את הפרצוף שלו
והמסביב של העיניים שלו היה בצבע דומה.
ליד הרקה היה לו כתם שחור
(כנראה גירד שם אחרי שדפדף בעיתון)
הוא הניח את הכריך והסתכל עליי
ובינתיים חיפש עם הלשון איזה פירור תועה בין השיניים הקדמיות
יש מים חמים?
שאלתי אותו, והלכתי אל המקלחת
לא יודע, הוא עוד אמר בטון השקט, כאילו לא שם לב שהתרחקתי
במסדרון
במקלחת, כשהורדתי את הבגדים, ראיתי את החולצה הלבנה שלו בכיור
הוא כנראה הכתים אותה, וניסה לנקות את הכתם בסבון
הוצאתי את הראש מפתח המקלחת וכבר מילאתי את הריאות :
הוא  ישב ובהה אל הקיר שמולו
והרים את הכריך שוב בידיו
החזרתי את הראש למקלחת, וכיסיתי אותו  בכובע הפלסטיק הוורוד.