היכן שגלים נושקים לרקיע
עם רוח קלה מלחשת,
בהם אין איש וקולו ישמיע
המיית הדממה בם חורשת.
בעמקי הים במצולות התהום
גדלים פרחים בצבעי האדום,
אשר מבשרים אש ודם
ואולי אף על פדות לעולם.
להם הים יותר לא יוכל
את נפשם הם מסרו לכל,
על מנת שאנו לישון נוכל
עוד רגע קט כביכול.
נעים הגלים בהמיה רוגשת
את קולם מביאים עד הלום,
בתוך לבבנו מחרשה חורשת
תלמים עד זוב דם לחלום.
לשלום, לשלום, לשווא.
15.7.06
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.