באת אליי כפרש גיבור,
מסתער, אל תוך לילה שחור
משאיר חובות מאחור.
ורציתי לדבר אך חולשה נאחזה בי,
ורציתי לספר את כל שנשבר בי
ועכשיו זה בסדר,
אתה חוזר לכאן,
ואני לא אשאל מהיכן.

מבין קרבות רוויי דם,
מסעות צלב ארורים,
לגרש מהעולם סטים ושדים.
מיטת סדום רעה ומלאת מלכודים
אך לנצח נישאר בה שנינו,
נאהבים.

כיתורי תאווה, ביצורי געגועים
ורדי הענבר על עורנו צרובים
יהיו כעדים,
לילות אוהבים.
על העור החשוף
אל מול סדקי הירח
אות הארגמן יפרח, כמנצח.

להימנע מזאת
- לא אוכל.
ועל כל הדלתות נרשמו
אותן כתובות.
ובאש דמי ודמך - כעולה
דמנו זורם
על המיתה עורם, בעירה
של פשעי אהבה אסורה.