היא ישבה בשורה השנייה ודיברה על הדיסק האחרון של בוב דילן.
אני ישבתי בשורה הראשונה והתחלתי להקשיב מהרגע שהשתכנעתי
שהשיחה אכן סובבת סביב מר דילן. האישה שאיתי ניסתה לדבר איתי
אך היא זכתה רק להיסוי מצידי. הקשבנו יחד לשורה שמאחורינו.

האישה בשורה השנייה דיברה אל מישהו או מישהי באנגלית מאוד
ברורה. לא הצלחתי לזהות מאיפה המבטא שלה. לא ניסיתי. האישה
סיפרה שמאז שרכשה את האלבום האחרון של בוב דילן היא לא מפסיקה
לשמוע אותו. היא השתמשה ללא הרף בסופרלטיבים אנגליים קלאסיים
כמו "ספלנדיד" ו"סופרב" שגרמו לי לחייך כאילו היה לי איזה קשר
להפקת האלבום המדובר.

האישה שאיתי ניסתה לדבר איתי שוב אך הצורך לחלוק עם מישהי את
אהבתי גברה עליי והסתובבתי אל השורה השנייה ואמרתי באנגלית
רהוטה במבטא קוקני שלא יכולתי שלא לשמוע את שיחתה ואני מוכרח
לספר לה שאני הולך לצפות בפלא ששמו בוב דילן באנגליה בשבת
הבאה. האישה בשורה השנייה חייכה חיוך אמיתי ואמרה לי באנגלית
מקסימה שהידיעה הזאת מבגרת אותה ב-20 שנה. "ואני גם ככה בת
100," היא הוסיפה וקרצה.  

דסקסנו קלות על האלבום ועל אהבתנו המשותפת לבוב דילן וללונדון.
היא אמרה לי שהיא הייתה שמחה לבוא איתי להופעה. הצעתי לה
להצטרף אליי והיא צחקקה בנימוס. התביישתי לומר לה שההצעה הייתה
כנה.

האישה בשורה השנייה שאלה אותי אם נהניתי מההופעה שזה עתה
ראינו. אמרתי לה בכנות שאני מחבב את דפנה והעוגיות, בעיקר את
הסקסופוניסטית היפהפייה של העוגיות, שהיא עוגיה אמיתית (הוצאתי
עוד חיוך) אך אני כאן בעיקר בשביל ההופעה השנייה.

"רילי? דו יו לייק ג'ירפס?"

"אסקיוז מי?"

"ג'ירפס."

תקעתי בה מבט עגל שכולו בורות. התביישתי באנגלית שלי בפעם
הראשונה בחיי. את מבוכתי קטעה האישה בשורה השנייה. "אתה אוהב
את ג'ירפות?" עניתי לה 'כן' בכל שפה שאני מכיר. העברית שלה
גרמה לה להישמע קצרת רוח.

"אני אמא של יאיר קז," אמרה האישה בשורה השנייה, והוסיפה כמו
שרק אמא גאה יכולה להוסיף, "אתה יודע מי זה?"

עניתי כמו שרק מעריץ דביל יכול לענות וסיפרתי לה על תפקידו של
בנה בלהקה, על מה הוא מנגן, מה תפקידו בהלחנת המוזיקה ובאיזה
שירים הוא לוקח חלק פעיל בשירה.

"כן כן, זה יאיר שלי. אני באה לכל ההופעות של ג'ירפס."

חייכתי. הרגשתי קנאה קטנה על כך שהיא זוכה לראות את כל ההופעות
של הג'ירפות. המחשבה הזאת גרמה לי למבוכה. ואז הבלונדינית,
שישבה ליד האישה בשורה השנייה, דיברה. "את שקרנית מגעילה,"
אמרה בקול רם, "את לא אמא של יאיר קז ואת יודעת את זה."

"כן אני כן! איך את יכולה להגיד כזה דבר?" צעקה האישה בשורה
השנייה אל הבלונדינית.

"אני יכולה להגיד את זה כי זו האמת," אמרה הבלונדינית, "אני
האמא של יאיר קז. אני הולדתי אותו. אני קניתי לו את גיטרת הבאס
הראשונה שלו. אני מימנתי לו מכיסי את שיעורי הנגינה הראשונים
שלו ואני היחידה שטיפחה לו את הכשרון. את יודעת שזו האמת
ושאלוהים יכה אותי כאן אם אני משקרת."

"שיכה גם בי," אמרה באנגלית ידידתי מהשורה השנייה.

"זה הכל המצאות! אין בך גרם של כשרון אמנותי, איך יכול להיות
שהבן שלך יהיה מוכשר כמו יאיר שלי? למה שתמציאי כזה דבר?!"

החלפתי מבטים עם האישה שאיתי. הייתכן שמעריצה של בוב דילן
שיקרה לי? הייתכן ששתי נשים מבוגרות הנראות שפויות לחלוטין
רבות ביניהן כרגע לגבי מי מהן היא האמא של הבאסיסט של
הג'ירפות?

הריב בשורה השנייה נמשך ואף משך אליו אוזניים נוספות.

הידידה החדשה שלי טענה שהיא האמא האמיתית ואף הוסיפה "את לא
יכולה אפילו להיות האמא של גלעד כהנא יא שרמוטה בלונדינית."

הייתכן שהאישה המקסימה בעלת הגינונים הבריטיים שקינאה בי על
נסיעתי הקרבה להופעה של בוב דילן כרגע קראה למישהי שרמוטה?

אמא של יאיר קז התחילה לבכות.
גם האמא הבלונדינית של יאיר קז התחילה לבכות.

התחלתי להרהר במשפט שלמה. יכולתי לדמיין את גלעד כהנא עם בקבוק
גולדסטאר ביד אחת וחרב פיפיות בידו השנייה מכריז: "גזרו את
הילד לשניים; ותנו את החצי לאחת, ואת החצי לאחת." המחשבה הזאת
נקטעה על ידי המציאות. המציאות באותם רגעים הייתה גלעד כהנא עם
גרון מודלק שהתחיל לזמר על ההבדלים שבין משה רבינו, הרמב"ם
ומשה קצב. שכן, ממשה עד משה לא קם כמשה.

כשהגיעה הלהקה לשיר השלישי הקהל כבר הספיק לפזר את הכסאות ולא
הייתה שורה ראשונה ולא הייתה שורה שנייה והמחשבות על משפט
שלמה, כמו שתי הנשים המבוגרות, נשכחו מראשי ונכנעתי למוזיקה של
הג'ירפות ולשגעונות של הכהניסט הצודק האחרון.

אני והאישה שאיתי נדחקנו אל השורות האחרונות ומשם ראינו את
כהנא נכנע לדרישות הקהל ומתיר לכל המעוניין לעלות אל הבמה
ולשיר איתו את ההדרן הטריידמרקי של הלהקה.

על הבמה רקדו מעריצים צעירים רבים. את יאיר קז חיבקו שתי נשים
מבוגרות. האחת בלונדינית, השנייה לא.




4.4.2007
אגדה בדויה שמבוססת על סיפור שקרה באמת
http://youtube.com/watch?v=FPXTeHUdq3c
תודה גדולה ל"אישה שאיתי" (שכבר לא) ולאמא האמיתית של יאיר קז,
שבאמת רציתי שתבוא איתי להופעות של דילן באנגליה.