נוי חן / כמה שכואב |
עמדת והסתכלת עלי.
כאילו אני דבר רע, דבר זר.
ולא עזרת, אפילו לא באת.
השארת אותי לבד, עם כל הצרות.
לבד, בחושך, עם הרבה דמעות.
וכשהכי הייתי צריכה. כשהכי נזקקתי,
דווקא אז, נעלמת. ואני נשארתי.
נעלמת לזמן רב. הייתי לבד.
ולא יכלתי לעשות דבר.
כאילו קשרו אותי לקיר, והצמידו חזק.
ועם כל הכאב, שכבר הולך וגובר,
אני נשברת לרסיסים.
והלב... כמת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|