|
עוד יומיים יום הולדת. הנה עוד שנה עברה. אוי ילדונת, איך
שהזמן רץ..
ילדה קטנה לאן ברחת? למה עזבת אותי ולקחת את התמימות איתך? למה
לקחת ממני את כל מה שלא ידעתי? למה את לא חוזרת אם לקחת כל כך
הרבה דברים? מתי בכלל הרשתי לך ללכת? והרי את רק ילדה קטנה
וירמסו אותך בעולם הגדול.. ואת הרי לא יודעת את זה כי לקחת את
התמימות איתך.. אולי תחזרי אלי ילדה קטנה שלי? אני לא אלמד
אותך דבר - אני מבטיחה, רק תחזרי!!
ואיך יצאת בכלל? איזה מחסומים נפתחו בפניך שהצלחת לצאת בלי
שארגיש? בלי שאשים לב? אולי הצלחת להתחמק מאיזה חור חדש בנפש.
בזמן האחרון הם מתרבים בלי שארגיש.. וגם בלב אני לא תמיד
מספיקה להדביק את הפלסטרים..
אבל למה חיפשת כל כך את היציאה ילדה? מה היה לך פה כל כך רע?
אז מה אם גדלתי? זה לא אומר שהתבגרתי או למדתי משהו..
אוי ילדה שלי, כמה הייתי רוצה אותך שוב בתוכי. אנא חזרי.
יש מספיק חורים מהם את יכולה להכנס, והמקום הריק שנותר בי מאז
שעזבת שמור רק לך. לך ולדברים שלקחת איתך.
אני מתגעגעת לחיוך הילדותי שלך, לבכי השטותי ההוא, להתרגשות
הראשונית ולשמחה שבך, ילדה שלי.
אנא חזרי. |
|
|
אחרי רבע שעה של
נסיונות כושלים
לגרום למלצרית
פולניה להבין
שאני רוצה
"אונלי מיט, אנד
צ'יז, נו סלד,
נו סוס" קבלתי
המבורגר עם חסה
ומללפון חמוץ,
כמובן בלי
גבינה. מסתבר
שבפולין חסה
ומלפפון, בניגוד
לשאר הירקות,
אינם נופלים תחת
הקטגוריה "סלט".
לבסוף נאלצתי
לשלוף את החסה
מהלחמנייה,
לנופף בה
ולהכריז "יו סי
דיס? נו גוט!".
רק לאחר מכן
הופיע ניצוץ
ההבנה בעיניה של
המלצרית
העילגת.
מעלילות ביג מק
בפולין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.