יש לי מכחול
אבל אין לי ציור.
יש לי עט
אבל אין לי ספר.
יש לי מיקרופון
אבל אין לי קול.
הוא לא יוצא...
הוא נחנק.
למה?
יש לי מוח
אבל אין לי חלום.
אני יודעת שזה לא בגללי
אבל זה גם לא בגללם.
זה חוסר היכולת האכזרי הזה שלי
לבדוק מה יש לי ומה אין לי.
זה אני.
אני לא אשמה, זה הטבע.
אבל הם בכל זאת רודפים אותי.
והם הדבר היחיד שיש לי באמת -
אז אני נאחזת בהם בכוח.
רק לא ליפול.
אבל זה לא יעזור לי:
זה כמו סם, שאתה מתמכר אליו
ואז הוא הורג אותך בייסורים.
זה כמו בגידה.
זוהי בגידה!
בגדו בי.