אנו רואים אותם.
באוטובוס,על ספסל ברחוב ,בסופר בקופה את ה
פנים זקנות, כאלה שעייפות כבר מחיוכים.
אף ארוך בד"כ כזה שהיה לו הרבה זמן לגדול.
סנטר נופל שגורר אחריו שני שקים בצדדים.
ושיער דקיק שבור שכבר אין לו צבע לצמוח.
ולב שפועם כבר בלי מנוח.
תמיד אני חושב.על איך כל אחד מהם חי את חייו על מה הוא מתחרט
בעבר שלו.על מה הוא ויתר ומה הוא היה עושה אחרת.
הלוואי שיכולתי לגרום להם לחזור אחורה.לחזור לאותו רגע קריטי
בחיים שלהם ולתת להם הזדמנות לשנות אותו, לגרום לו להיות סתם
איזה קטע שיגרתי ובנאלי נטול השלחות וסבל.
הפחד שלי הוא גם כשאני אהיה זקן והבחור הצעיר והאנרגטי שיעמוד
אחרי בתור לקופאית בסופר, יחשוב שיש לי על מה להתחרט בעבר
שלי.
וירצה להחזיר אותי לעבר, ואולי אני צריך להיות מודע יותר
להווה.
כנראה שצריך להיות זקן בשביל לדעת איך לחיות את ההווה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.