היית שם תמיד בשבילי, חבר אמיתי.
כשבכיתי, לא אמרת מילה
פשוט אגרת בשבילי את הזרם.
אתה מופיע עם עיניך התמימות, מלאות בכאב מלאות בזיכרונות,
של שמיים והבטחות,
של בחורה אחת שגרמה לך אושר, של אחת שהותירה בך שריפה.
לא תוכל להרגיש אף פעם, את הרגש הזה שאתה מייחל לו,
כי לא נותר לך לב.

אל תשכח שגם אני משתתפת במשחק הזה שלך, חבר אמיתי.
ולמה אתה רוצה לפגוע בי?
אני יושבת מולך, ואתה מאמין שאני מכירה אותך,
אני כבר לא.
העיינים שמתבוננות בי כעת אינן ריקות כשהיו.
הן שונאות, מלאות ברצון הנקמה.

אם רק יכולתי להגיד לך, חבר אמיתי,
שלא אני זאת שהכאיבה לך,
אי פעם.
לא אני זאת שלא אהבה אותך,
כשרצית.
לא אני זאת שנעלמה עם אחר,
כי הוא לא ויתר.

אם רק יכולתי להגיד לך, חבר אמיתי,
שרציתי להיות שם במקומה
לראות איך עיניך ניראות, כשהן מביטות באהבה.
להראות לך איך זה יכול להיות אחרת,
לחיות איתך רגעים שטותיים,
לאחוז בעיניים הדוממות האלה , להגיד להן די!
להיות חלק מן העצב שאתה חולק רק עם עצמך,
להיות שותפה בדירת הפחדים שלך, ולפחד יחד איתך.

אם רק יכולתי להגיד לך, חבר אמיתי,
שהכי הרבה הייתי רוצה להיות שם כשתספר לי שאתה מאושר,
אז אהיה מאושרת,
להתמלאות מחיוך שלך שקיוויתי שיבוא,
זהו חבר אמיתי.

אני חייבת ללכת עכשיו,
וכן קשה לרגליי לצעוד.
אבל אתה כבר לא כאן, אתה במשחק שאף פעם לא אבין.
אני לא מכירה אותך, כמו שאתה מאמין.
כבר לא...