תותי תותי / קור |
פניי עטו גוון כחלחל.
נעטפת בשמיכת השחור,
ודמעות קור מכסות אותן.
לך! אל תתקרב!
לא בוכה עוד בגללך,
אל תראה את הכאב!
זה מהקור, הקור הנורא!
והדמעות מציפות את פניי,
הרגשה חמימה של עצבות,
חוסר תחושה בידיי,
מצטברת הבדידות,
השמיכה נפלה, וכעת כולם רואים
את אשר הסתרתי,
ובינתיים, חלפו השנים,
ואני לבדי נותרתי.
- 11 ביולי 2006
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|