אתה שם, אתה נוסע ברכבת ברחבי אמריקה.
אתה כל כך קרוב, אבל בעצם אתה כל כך רחוק.
הבחור לידך מחזיק זר פרחים, אתה מריח את אבקת השריפה.
אתה לוגם מהקפה החם והמים החמים נוטפים מהמימיה על המדים שלך.
המזגן נושב על ראשך ואתה מזיע מהחום מתחת לקסדה.
הרכבת מאיצה, אתה מסתער.
הגלגלים נוקשים על הפסים, אתה יורה.
הרכבת פונה ואתה נזרק לחלון, זה מההדף, הפעם היה לך מזל.
אתה מתרחק ומתרחק אבל זה לא מרפה.
בכל 4 ליולי, בהשמע הזיקוק הראשון אתה עדין קופץ לקרקע.
אתה בבוסטון, אתה בלבנון.



                                                           
14.7.06    ארה"ב