ללכת אל נקודת המפגש
אור השמש וצלו במי ים...
יסחפני זרם חודר חדש
למעמקים לא מוכרים הפעם...

מסתחררת לעיניי כל,
מתקפלת, מתחבאת לבד...
ונפשית ממשיכה לגדול,
אך נשארת ילדה לעד...

מחובקת רק במילים,
את המקסימום מנסה לסחוט,
כמו שלכת מפתלת עלים,
כך לבה מתענג על דמעות...

הנפש קטנה גדולה
בציפורניה נתפסת בטוב...
את המינימום של פסילה
להבת העבר ממשיכה לשרוף...

מכשפת למילים חזקות
רסיסי עלטה קטנים...
מדקות הסבל משאירה שניות,
מימי שימחה מפיקה שנים...

תגדלי ילדה, תגדלי...
אך תשאירי  לך שם בפנים...
מפתח קטן לתקווה
ופתח גדול עולמך להפנים...