תביט מן המרפסת
היא מחכה בתחנה
מונית נוספת תחלוף
היא לא תדע שזו השעה
כבד ועייף
תשאל את עצמך
מה אתה עושה
אם היא תלך עכשיו
מחר לא תשתנה
בדלים במאפרה
כוסית אחת על השידה
והיא בתחנה
בחשכה
לא רואים דבר
נערים חולפים
היא בוודאי, שואלת
עם מי היתה הולכת
אם היתה בגילם
ואתה מחייך, חיוך שלא נראה
איך שכתבם לפני רגע
ועכשיו אתה מתלבט
האם לישון או לקחת את המכונית
לסיבוב בעיר
כתבת פעם באיזה שיר
שאין יותר שירי אהבה
רק כתמים על ספרים ישנים
היא בוודאי אוהבת
אולי זה נשמע טוב
שלא מוצאים שום דבר
בטלוויזיה כבר התחילו את המלחמה
כול יום בין הגיבורים שלך
למי שאתה
כול אחד, רוצה לחצות את הנהר
לפני שהוא הולך לישון
קלישאות והספדים
אתה טוב בלנצח משחקים
בלי מתחרים
ואולי היא אהבה אותך
לך תדע, מה זאת אומרת
היא מחכה למונית
אבל היא לא יודעת
שזאת לא השעה
אתה מביט בה, אולי עוד רגע תעלם
אתה לא מבין למה, היא לא חוזרת
הכרס מכבידה
על הרגליים לזוז
הראש טרוד, והעיניים עצומות למחצה
אהבתה שזה היה אפשרי
אחר כך, נמאס לך לחכות
תניח לזה, אתה אומר בלי קול
חוזר אל המיטה ונשכב
היא עולה על המונית
אולי הגיעה השעה
אולי ויתרה על כול אפשרות אחרת
ואתה מביט בתקרה
לא רק בספרים הישנים יש כתמים